3K95 קינז'אל
| מערכת מותקנת על סיפון ומתחתיו | |
| מידע בסיסי | |
|---|---|
| קוד נאט"ו | SA-N-9 Gauntlet |
| ייעוד | הגנה אווירית |
| מדינת מקור |
|
| פיתוח | אלטאיר (כיום חלק של אלמז-אנטיי) |
| יצרן |
Marine Scientific Research Institute of radioelectronics |
| תקופת השירות | 1989–הווה (כ־37 שנים) |
| פלטפורמת שיגור | נושאת המטוסים אדמירל קוזנצוב, פיוטר הגדול (סיירת מערכה), המשחתות מסדרת 1155 ועוד |
| מאפיינים כלליים | |
| משקל | 165 ק"ג |
| ביצועים | |
| מהירות | 700 מ לשנייה |
| טווח | 1.5-12 ק"מ |
| תקרת גובה | עד 6 ק"מ |
| ראש קרב והנחיה | |
| ראש קרבי | 15 ק"ג |
| הנחיה |
3R95 |
קינז'אל (ברוסית: Кинжал, בתרגום: פגיון; קוד דיווח נאט"ו: SA-N-9 Gauntlet; בברית המועצות: 3K95[1]) היא מערכת הגנה אווירית ימית המותקנת באוניות מלחמה של הצי הרוסי. המערכת פותחה בברית המועצות ונכנסה לשירות בשנת 1989.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פיתוח המערכת החל במהלך שנות ה-80 של המאה ה-20, והיא נכנסה לשירות מבצעי בשנת 1989. המערכת מיועדת להתקנה באוניות בעלות דחק של יותר מ-800 טון. מספר המשגרים המותקנים משתנה בהתאם לגודל האונייה, ונע בין ארבעה משגרים באוניות קטנות לבין 24 משגרים בנושאת המטוסים אדמירל קוזנצוב. כל משגר כולל שמונה טילים.
טילי המערכת מבוססים על טילי מערכת 9K330 טור היבשתית, אך הותאמו לשימוש ימי. השיגור מתבצע בשיגור קר באמצעות קטפולטה, כאשר מנוע הטיל נדלק רק לאחר יציאתו מן המשגר. קצב האש המרבי הוא שיגור של טיל אחד בכל שלוש שניות.
המערכת נשלטת באמצעות מערכת בקרת אש ייעודית, המסוגלת לגלות מטרות במרחק של עד 45 קילומטרים ולעקוב אחריהן. היא מסוגלת להנחות בו-זמנית עד שמונה טילים לעבר ארבע מטרות שונות.
כל מערכת מותקנת מתחת לסיפון ודורשת שטח של כ-113 מ"ר. צוות ההפעלה של המערכת מונה 13 אנשי צוות.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- תיאור המערכת (ברוסית)
- תיאור המערכת (ברוסית)
- תיאור המערכת (באנגלית)